ממריאים, אני מניח

א.

הרבה דברים אפשר לומר על ז'ורז' פרק, אבל הוא הכל חוץ מספרות טיסה. ובכל זאת, את הספר האחרון שלו שתורגם לעברית – סיפורים מאליס איילנד – עדויות על נדודים ותקווה - סיימתי אי שם מעל מרסיי, בשליש הדרך מתל אביב לניו-יורק. ידעתי במעורפל שהוא מעין גרסת במאי לסרט תיעודי שבהפקתו היה פרק מעורב, על מהגרים בדרך לארצות הברית. שיערתי, לכן, שהוא יתאים לקראת הטיסה, הסמסטר באוניברסיטת ניו-יורק, ובכלל, חמשת החודשים הקרובים שאבלה בארצות הברית. וכבר בעמוד הראשון שמחתי לגלות עד כמה צדקתי.

מעבר לזה שפרק גאון, שהוא כותב יפה, שיש תמונות ונתונים והספר נטרף ונותן לקטגוריה "עיון" מובן מילולי, הוא נגע, המזוקן התמהוני למראה הזה, בנקודה מאוד מדויקת. אחרי שראיתי את זה אצלו, בניסוח פשוט ומחשבה מורכבת, הבנתי שזה העסיק אותי זמן רב, ובעצם מדובר בשאלה שצריכה להעסיק כל תייר או נוסע חושב באשר הוא.

אז הספר עצמו מגולל את סיפורו של אליס איילנד, האי ששימש את השלטונות האמריקניים נקודת קליטה למיליוני המהגרים שגדשו את חופיה, באו אירופים ומזרח אירופים ויצאו אמריקנים (ואין כפרק עצמו לתאר את מאורעות הביניים). ברור: הסיפור שלהם לא דומה לשלי. השוואה כזו גובלת בחוצפה חסרת הכרת-תודה מצידי. הם באו דחופים באוניות ענק, ואני התבקשתי בנימוס להדק את חגורת הבטיחות וליידע את מי מאנשי צוות האוויר אם ברצוני לרכוש דבר מה פטור ממכס; הם צררו את נכסיהם וברחו אל חלום לא נודע מידי שלטונות צופני רע, או שיהפכו כאלה במהרה, ואילו וויזת הג'יי-1 שהודבקה על דרכון מדינת הלאום שלי תפקע כעבור חמישה חודשים ואדע לאן אחזור.

הקוסמופוליטיות שלי, בקיצור, היא תוולדה של שאיפה ונוחות ולא של הכרח בהול. ולכן אני מרגיש קרוב לא למגיעים החדשים המתועדים בספר, אלא למתעד. המחנה, כפי שמלמד הלינק מרשות הפארקים הלאומיים, כבר מזמן הפך אתר תיירות מתוקתק שמועברים בו סיורים מודרכים, ובמסגרת התיאור של פרק וחברו במהלך סיור כזה מוסט לפתע הזרקור פנימה, אל מי שמספר את הסיפור ושואל:

"איך לתאר?

איך לספר?

איך להביט?

איך נגיע אל מעבר

אל מאחורי

איך לא ניעצר במה שניתן לנו לראות

איך לא נראה רק את מה שידענו מראש שנראה?"

קציצת השורות הכמו-שירית מופיעה גם בספר, ומוסיפה נופך חגיגיות. פתאום נעצרת לידי עגלת הדיילים. האינטימיות נגוזה, המשפחה היהודית האמריקנית שפזורה סביבי חוגגת את הסרת רדידי האלומיניום מעל המנות הכשרות. אבל גם בהמשך, אגב טריפת הארוחה הקטנה, והסרטים, והשינה, השאלות שהשחיז פרק וניסח נותרות פתוחות גם בשבילי ומאירות את כל הפרויקט המתקרב באור חדש ומסקרן.

ב.

לקראת הטיסה נתקלתי בעוד טקסט מופלא, שנמנה עם אלה שבכוחם ללוש את המציאות מחדש ולתת לה הקשר מועצם, לעשות אותה מיוחדת, ערכית, ראויה (והיא בכלל לא ידעה שהיא כזו). הכי טוב יהיה פשוט להביא אותו, ולקוות שמשהו מהאוויר שנשב בפניי מתוך הקריאה יגיע גם הלאה. דבר אחד וחצי אני כן אגיד: הוא הגיע אלי בזכות העירנות של אבי, והוא קשור עבורי בכמה מובנים ובאופן לא נמנע למסע המקביל שעוברת ותעבור לצידי חברתי, שעושה סמסטר באיתאקה. ואולי בעצם שנינו בשני אגפים שונים של אותו המסע.

כִּי תֵּצֵא בַּדֶּרֶךְ אֶל אִיתָקָה
שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאֹד
מְלֵאָה בְּהַרְפַּתְקָאוֹת, מְלֵאָה בְּדַעַת.
אַל תִּירָא אֶת הַלַּסְטְרִיגוֹנִים וְאֶת הַקִּיקְלוֹפִּים
אַל תִּירָא אֶת פּוֹסֵידוֹן הַמִּשְׁתּוֹלֵל.
לְעוֹלָם לֹא תִּמְצְאֵם עַל דַּרְכְּךָ
כָּל עוֹד מַחְשְׁבוֹתֶיךָ נִשָּׂאוֹת, וְרֶגֶשׁ מְעֻלֶּה
מַפְעִים אֶת נַפְשְׁךָ וְאֶת גּוּפְךָ מַנְהִיג.
לֹא תִּתָּקֵל בַּלַּסְטְרִיגוֹנִים וּבַקִּיקְלוֹפִּים
וְלֹא בְּפּוֹסֵידוֹן הַזּוֹעֵם, אֶלָּא אִם כֵּן
תַּעֲמִידֵם לְפָנֶיךָ נַפְשְׁךָ.

שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאֹד.
כִּי בִּבְקָרִים רַבִּים שֶׁל קַיִץ תִּכָּנֵס
בְּחֶדְוָה, בִּפְלִיאָה רַבָּה כָּל כָּךְ
אֶל נְמֵלִים שֶׁלֹּא רָאִיתָ מֵעוֹלָם.
בְּתַחֲנוֹת-מִסְחָר פֵינִיקִיּוֹת תַּעֲגֹן
תִּקְנֶה סְחוֹרוֹת מְשֻׁבָּחוֹת לָרֹב,
פְּנִינִים וְאַלְמֻגִּים, עִנְבָּר וְהָבְנֶה,
וּמִינִים שׁוֹנִים שֶׁל בְּשָׂמִים טוֹבִים
כְּכָל שֶׁרַק תִּמְצָא בְּשָׂמִים טוֹבִים.
עָלֶיךָ לְבַקֵּר בְּהַרְבֵּה עָרֵי מִצְרַיִם
לִלְמֹד, לִלְמֹד מֵאֵלֶּה הַיּוֹדְעִים.

וְכָל הַזְּמַן חֲשֹׁב עַל אִיתָקָה
כִּי יִעוּדְךָ הוּא לְהַגִּיעַ שָׁמָּה.
אַךְ אַל לְךָ לְהָחִישׁ אֶת מַסָּעֲךָ
מוּטָב שֶׁיִּמָּשֵׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת.
שֶׁתַּגִּיעַ אֶל הָאִי שֶׁלְּךָ זָקֵן
עָשִׁיר בְּכָל מַה שֶּׁרָכַשְׁתָּ בַּדֶּרֶךְ.
אַל תְּצַפֶּה שֶׁאִיתָקָה תַּעֲנִיק לְךָ עשֶׁר.

אִיתָקָה הֶעֱנִיקָה לְךָ מַסָּע יָפֶה
אִלְמָלֵא הִיא לֹא הָיִיתָ כְּלָל יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ.
יוֹתֵר מִזֶּה הִיא לֹא תּוּכַל לָתֵת.

וְהָיָה כִּי תִּמְצָאֶנָּה עֲנִיָּה - לֹא רִמְּתָה אוֹתְךָ אִיתָקָה.
וְכַאֲשֶׁר תָּשׁוּב, וְאַתָּה חָכָם, רַב-נִסָּיוֹן,
תּוּכַל אָז לְהָבִין מַה הֵן אִיתָקוֹת אֵלֶּה.