אחת התגובות השגורות להן זכיתי על טקסטים שכתבתי הולכת בערך ככה: "זה מאוד יפה, אבל משהו חסר", הם אומרים, ואז זה מגיע: "במקום 'לכתוב את' אתה 'מספר על'". או אז אני מניד את הראש בהכרת-תודה אמיתית, רושם בשקדנות ומבקש לשמוע עוד, אבל ביני לביני יודע שאלה שטויות. "לכתוב על" לגביי זה רוב מה שיש לספרות להציע; בזה היא מֹתרת מצורות סיפור אחרות, אבל על כך בפעם אחרת.
מה שכן, שיש דברים שכתיבה עליהם מראש נדונה להיכשל כייצוג מיטבי: כזה הוא משחק כדורגל טוב – מה כוחו של עיתון הספורט, או שורות העדכון הגרומות בזמן אמת באינטרנט, מול השידור החי? כזה הוא גם תשמיש-מיטה ראוי, כשלעצמו (חשבו על זה; כסיפור, סקס טוב בתיאור פרונטלי זה די משעמם: "הוא פרם את כפתורי חולצתה וסגר על פטמותיה בלשונו; היא נענתה לו בתאווה מתלהטת עם קצב נשימתו התכוף"... למי באמת יש לזה כוח?). כל חוויה שיש בה עוצמה אדירה והיא נלקחת כמו שהיא, ללא סדק התבוננות או ריחוק, דינה תוצר מלא קלישאות.
כזו היא גם הופעה של ליאונרד כהן במדיסון סקוור גארדן. ברור שהצילומי המכשפה-מבלייר-גרסת-קאבול לא יעבירו אלא צל מרוט - כולל הטובים יותר שצילמה טל - אבל הנה אני 'מביא את' מקצת הרגעים שנלכדו שם. וכל המוסיף גורע.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה