ייאוש. זו הפעם הראשונה שאני נתקל באירוע חדשותי רציני בהיותי בחו"ל. על כן קשה לי להעריך כמה גלים מכה פרסום מעצרו של יעקב טייטל, הארכי-טרוריסט על פי החשד. מפה זה נראה נורא. למרות שאין למקרה הזה חשיבות רוחבית או אקטואלית גדולה (רציחות מלפני עשור, אדם בודד מטורף שפועל על דעת עצמו), קשה לקרוא. כמו שקורה לי עם השתלשלות האירועים האלה, אני דוהר על פני הדיווח היבש, המטריד, אל התגובות. כלומר, אל תגובות הצד שמצופה ממנו להתגונן, שאליו תופנה השאלה הנזעמת "מה יש לך להגיד עכשיו?!" (מדי פעם אני מטפח אשליה ילדותית שאולי הפעם לא יראו הצדדים במקרה המסוים רק עילה להתנגח).
הפעם מינה הגורל את אנשי רחל שבות. היישוב שם לו דובר, שבין היתר אמר את זה:
“היישוב לא מקבל את זה כעננה כבדה. אנחנו לא אחראים על מעשה פרטי. יש לנו אנשי חינוך ואנשי היי-טק, אנשים ששירתו בצבא. וייזגן וטייטל – זה פשוט מזל רע. הקהילה שלנו לא כזאת, אנחנו לא מחנכים את הילדים בדרך הזו. אנחנו ישוב שמח. קרו מקרים אבל זה מזל רע שלא מעיד על האווירה החברתית”.
עד כאן דווקא בסדר. גם אם מאוניבריסטת תל-אביב או שבט הצופים בו הדרכתי אי-אז ייצא רוצח, אני לא ארגיש אחראי או אשם, אלא רק נבוך, כמו מה שקרה בפלוגה בה שירתתי שנה אחרי השחרור. אומנם לזכותי עומד אורח החיים העירוני המסוגר, בו אם השכן ייכנס לדיכאון במשך שנה ויחליט להתאבד אני אוכל לדעת רק על פי הריח, אבל גם ביישובים קהילתיים אני לא חושב שפרטים צריכים לשאת צלב (או מגן דוד) קולקטיבי.
אבל התגובה הזו הגיעה רק כהרחבה, בגרסה המקוצרת והרשמית אומר היישוב כך:
"היישוב מביע סלידה מהמעשים המיוחסים. מדובר במעשים פסולים ואסורים ואנו שוללים אותם לחלוטין. היישוב מקווה שמערכת הביטחון תגיע לחקר האמת
ומוסיף (למה חייב היה להוסיף), את זה:
"עם זאת...היישוב גם מבקש להדגיש כי הניסיונות מצד גורמי השמאל לנצל את המצב להסתה נגד כלל המתנחלים, הינם מכוערים ועלובים".
אתר "שבע" כבר לא אחז בשנִיוּת כזו, והכותרת נראתה כך:
פרשת טייטל: השמאל קופץ על המציאה
בישוב שבות רחל בבנימין מביעים צער על החשדות נגד שכנם, יעקב טייטל. "נסיונות השמאל לנצל את המצב - מכוערים ועלובים".
ותחושה קשה באה, של טפיחת מציאות גסה שמגחיכה נסיונות או רעיונות או הישגים צנועים יותר, שמבטלת את החשיבות של רגעים דקים. כי גם אם הולכים שבעה להופעה של ברוס ספרינגסטין, ומדברים פעם בשבוע, ואפילו חיים דלת לדלת, עושה רושם שככלל אין בעתיד הנראה לעין מוצא מן הבצה, ומן המשתלה בה נועדנו להתקוטט מי שוטה ומי מושרש עד היסוד.
רשומות
